דברי תורה
🔥הלב הטוב והזך, בהיות האדם טוב עם בני אדם יהיה טוב עם אלהים ויהיה טוב עם אנשים, כאשר אמר הכתוב (שמואל א ב) וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים.
🔥וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. הגוף הוא כמו הפתילה אשר תקדח אש מהאבן להדליק אותה, ונקשרה בו הנשמה כמו הנר בפתילה. וכאשר יכבה אור הנר, יעלה למעלה האש ויעוף ליסודו, ותישאר הפתילה ביסודה אשר ממנו לוקחה. ואם תאמר, מה היתה הנשמה קודם היותה בגוף. נשאלך, מה היה הנר קודם שידבק בפתילה. ותהיה התשובה, כי שלהבת הנר באבן או בברזל עומדת בכח, ולא יצאה לידי מעשה עד אשר קדחת אותה בידך, ויצאה ונקשרה בפתילה, והיתה הפתילה כמו הגוף והשמן כמו המזון. ונדע, כי אחרי אשר כבתה שלהבת הנר, תשוב ליסודה לגלגל האש, כי גלגל האש היה סיבה ונתן כח באבנים או בברזל, ועל כן יצאה האש מהם
🔥האהבה נבחנת בעשרה דברים מן האוהב:
האחד - להיותו אוהב תורת אלהיו.
השני - להיות נהנה בתענוג עבודת האל יותר מכל תענוג.
השלישי - למאוס מואסי הבורא ולאהוב אוהביו.
הרביעי - להיות אהבתו בטוב העולם חשובה כאין לצד עבודת הבורא יתברך.
החמישי - שיערבו לו כל יגיעה וחסרון ועינוי לנגד אהבת האל יתברך.
השישי - לבל יקדים עסק מעסקיו על עסקי האל יתברך.
השביעי - להודיע לבני אדם אהבתו באל יתברך, ולהתפאר בה.
השמיני - לבל ישמע לקול מסיתים ומדיחים בעבודת האל יתברך.
התשיעי - אם יתחדשו עליו מאורעות מטוב ועד רע, לבל יעזוב בשבילם עבודת האל יתברך.
העשירי - לבל תהיה עבודתו על מנת לקבל פרס, כי אז תהיה עבודתו תלויה בדבר.
ואלה העשר מידות כשיתקבצו באדם, נקרא אוהב האל יתברך, והוא חסיד בתכלית. ולא אמר הבורא יתברך, על אברהם אבינו, עליו השלום (ישעיה מא) זרע אברהם אוהבי. אלא בעת שנראו בו כל המידות האלו.
🔥הִנֵּה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲמִתִּי הוּא, אֱלֹקִים אֱמֶת, וְ"קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת", וּכְמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ אֱמֶת, כָּךְ הַגִּישָׁה אֵלָיו צְרִיכָה לִהְיוֹת אֲמִתִּית, וְאוּלָם אִם קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת - הִנֵּהוּ קָרוֹב (עֲלֵי שׁוּר) 🔥אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, מִפְּנֵי מָה הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם, מַדּוּעַ לֹא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם הַמָּן אַחַת לְשָׁבוּעַ אוֹ פַּעֲמַיִם לְשָׁבוּעַ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחָם בכָל יוֹם לְלָקְטוֹ?
אֶלָּא , מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה,
לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נוֹתֵן פַּרְנָסַת בְּנוֹ בְּכָל יוֹם, וְהָיָה בְּנוֹ בָּא אֵלָיו בְּכָל יוֹם לְקַבְּלָהּ, שִׁנָּה הַמֶּלֶךְ אֶת מְנָתוֹ לְפַעַם בְּשָׁבוּעַ וְלֹא הָיָה הַבֵּן בָּא אֵצֶל אָבִיו אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ.
כֵּן הוּא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בָּנִים דּוֹאֵג וְאוֹמֵר מִי יִתֵּן לִי פַּרְנָסָתָם, מֵרִים עֵינָיו לַמָּרוֹם בְּכָל יוֹם לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָתָם, וְאִלּוּ הָיָה הַמָּן יוֹרֵד פַּעַם בְּשָׁבוּעַ הָיָה מֵרִים עֵינָיו לַמָּרוֹם רַק אַחַת לְשָׁבוּעַ.
נִבְרֵאנוּ תְּלוּיִים לְחַסְדֵי הַבּוֹרֵא לִצְרָכֵינוּ הַחִיּוּנִיִּים, הָאָדָם לֹא נִבְרָא מֻשְׁלָם עִם כָּל צְרָכָיו, אֶלָּא צָרִיךְ הוּא לִטְרֹחַ הַרְבֵּה כְּדֵי לְהַשִּׂיגָם, וְזֹאת בְּכַוָּנָה מְכֻוֶּנֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא כְּדֵי שֶׁהַנִּבְרָא יָרִים עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִזְכר מִי הוּא בּוֹרְאוֹ וּמִי הוּא הַמְסַפֵּק הָאֲמִתִּי אֶת צְרָכָיו.
כְּכָל שֶׁתְּמַעֵט בְּגוֹרְמִים וּבְסִבּוֹת תִּקְנֶה קֶשֶׁר יוֹתֵר אַמִּיץ וְחָזָק עִם בּוֹרַאֲךָ וְתַגִּיעַ עַד כְּדֵי מַדְרֵגַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינַי שֶׁקִּבְּלוּ יְשִׁירוֹת אֶת מַאֲכָלָם - לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם [וְאַגַּב כָּךְ בֵּרְכוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַמָּן בַּמדְבָּר - "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם", גמ']*הֵיאַךְ תְּפִלָּה מְבַטֶּלֶת גְּזֵרָה, וַהֲלֹא הַגְּזֵרָה לְטוֹבַת הָאָדָם עַל חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו וּמִלְּבַד תְּשׁוּבָה לֹא יְתֻקַּן חֶטְאוֹ?
ג' תְּשׁוּבוֹת לַדָּבָר, א. בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה מְחַזֵּק הָאָדָם בִּטְחוֹנוֹ בַּה', שֶׁכֵּן בַּתְּפִלָּה מְבַטֵּא הָאָדָם אֶת תְּלוּתוֹ בְּכֹחוֹ הַבִּלְעָדִי שֶׁל הַבּוֹרֵא וְכַמְבֹאָר בַּתְּשׁוּבָה הַקּוֹדֶמֶת וּמִמֵּילָא - הֲרֵי סְגֻלַּת הַבִּטָּחוֹן הוּא: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ", וְכַיָּדוּעַ מִסְּגֻלַּת הגר"ח מִוּוֹלוֹזִ'ין הַמְפֻרְסֶמֶת, שֶׁכַּאֲשֶׁר תּוֹלֶה הָאָדָם בִּטְחוֹנוֹ בַּה' - אֵין עוֹד מִלְּבַדוֹ, וּמְבַטֵּל כָּל הַכֹּחוֹת מִבִּלְעֲדֵי ה', כֵּן יַעֲשֶׂה לוֹ ה' לְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל הַכֹּחוֹת לְבַל יִשְׁלְטוּ בּוֹ. אִם כֵּן זוֹ סְגֻלָּה... שֶׁהַבּוֹטֵחַ בַּה' יָבוֹא בִּשְׂכָרוֹ עַל כָּךְ שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בּוֹ שׁוּם כֹּחוֹת וְתִתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו.
תְּשׁוּבָה ב. מוּבֵאת בְּסֵפֶר "הָעִקָּרִים" (מאמר יח) כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל לַה' בְּכָךְ הִנֵּהוּ מִתְעַלֶּה, שֶׁכֵּן בַּתְּפִלָּה מְחַדֵּשׁ הָאָדָם אֶת הַכָּרָתוֹ בַּה', וּבְכָךְ שֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת הַכָּרָתוֹ נֶהֱפָךְ הוּא לְאִישׁ אַחֵר שֶׁכֵּן הָאָדָם נִקְבָּע כְּפִי שִׂכְלוֹ וְהַכָּרָתוֹ, וּמִמֵּילָא כְּבָר אֵינֶנּוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו הַגְּזֵרָה... וְכֵן רָאִיתִי שֶׁכִּוֵּן לְדִבְרֵי בַּעַל הָ"עִקָּרִים" רַבִּי יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיין, וְכָתַב כְּמוֹ כֵן בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה נֶהֱפָךְ הָאָדָם לְאִישׁ אַחֵר וּמִמֵּילָא מִתְבַּטֶּלֶת מֵעָלָיו הַגְּזֵרָה.
תְּשׁוּבָה שְׁלִישִׁית וְהִיא הָעִקָּר, בְּעֶצֶם זֶה שֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל וּבְכָךְ הֲלֹא מְחַדֵּשׁ וּמְחַדֵּד אֶת הַכָּרָתוֹ בַּה' בְּהַכָּרָה נוֹסֶפֶת זוֹ גּוּפָא הַתְּשׁוּבָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזּוֹ תְּשׁוּבָה בְּשָׁרְשָׁהּ, שֶׁכֵּן סִבַּת הַחֵטְא הוּא הֶעְדֵּר הַהַכָּרָה בַּה', אֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הָאָדָם חוֹטֵא מִתּוֹךְ שֶׁאֱמוּנָתוֹ מְטֻשְׁטֶשֶׁת וְאֵין בְּכֹחַ הַכָּרָתוֹ לִרְאוֹת שֶׁהַבּוֹרֵא עוֹמֵד לְמוּלוֹ, וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ יִרְאָה מִלַּחֲטֹא, אִם כֵּן זֶה הַמִּתְפַּלֵּל, הֲלֹא בְּכָךְ מְחַדֵּד אֶת הַכָּרָתוֹ בַּה' בְּיוֹתֵר, וּבְכָךְ מְטַפֵּל הוּא בְּסִבַּת וְשֹׁרֶשׁ הַגּוֹרֵם לוֹ לַחֲטֹא לְעִקָּרוֹ, שֶׁכֵּן מִכָּאן יִירָא מִלַּחֲטֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם הַתְּפִלָּה אַחַר שֶׁאֱמוּנָתוֹ הִתְבַּהֲרָה לוֹ יוֹתֵר, וְאֵין לְךָ תִּקּוּן לְחֵטְא גָּדוֹל מִזֶּה, וּמִמֵּילָא אַחַר שֶׁתִּקֵּן הַחֵטְא בְּכָךְ תִּתְבַּטֵּל מֵעָלָיו הַגְּזֵרָה.
וְעוֹד, כָּל תִּקּוּן הַמִּדּוֹת שֶׁל הָאָדָם תְּלוּיִם בִּתְפִלָּתוֹ, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי ר' יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵין זַצַ"ל: עִנְיַן תְּפִלָּה הוּא "מַלְכֻיּוֹת": עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה מִתְעוֹרְרִים בָּאָדָם הֶרְגֵּשֵׁי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה וְקִרְבַת ה' בְּעָמְדוֹ בַּתְּפִלָּה. וְהַכָּרָה אֲמִתִּית בְּהֶרְגֵּשׁ הַלֵּב בְּ"מַלְכֻיּוֹת" בְּכֹחָהּ לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת עֶבֶד ה' כָּרָאוּי וְלִשְׁמִירַת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. שֶׁכֵּן אִם לֹא יְחֻדַּד אֵצֶל הָאָדָם מַה תַּפְקִידוֹ כְּעֶבֶד כְּלַפֵּי מַלְכּוֹ לְשֵׁם מַה יֵחָשֵׁב כִּיהוּדִי שֶׁכָּל מַהוּתוֹ עֶבֶד ה'. וְאִם יַחְדֹּר הֶרְגֵּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּקִרְבּוֹ, בָּטֵל כֹּחָם שֶׁל מִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁהֲרֵי אִם יֵדַע הָאָדָם שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה בְּהַשְׁגָּחָה גְּמוּרָה וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ מְאוּמָה, בָּטֵל כֹּחַ הַמִּדּוֹת: קִנְאָה, שִׂנְאָה, תַּאֲוָה. הַגַּאֲוָה לֹא יִהְיֶה לָהּ בָּסִיס אִם יֵדַע שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לִפְעֹל מְאוּמָה וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, עַד כָּאן דְּבָרָיו.
וְהָרוֹאֶה בְּדִבְרֵי הָאֲרִ"י וְהָרַשָּׁ"שׁ וּבְיֶתֶר דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים, יַעֲמֹד וְיִשְׁתּוֹמֵם כֵּיצַד כָּל עֲלִיַּת הָעוֹלָמוֹת וְתִקּוּנָם וְכָל תַּהֲלִיךְ תִּקּוּן הָעוֹלָם לַהֲבִיאוֹ עַל מְקוֹמוֹ בַּעֲלִיַּת נִיצוֹצֵי קֹדֶשׁ וְכוּ' וְכוּ' הוּא רַק עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁבְּמִלִּים מֻעָטוֹת פּוֹעֲלִים גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת. וְכַמּוּבָן שֶׁאַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב הֵם הַדְּבָרִים. וְאָמְנָם לֹא יִסַּדְתִּי סֵפֶר זֶה דַּוְקָא עַל ג' תְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ טֹהַר הַמַּעֲשִׂים רַב וְהִתְקַדְּשׁוּת מְרֻבָּה וּמַאֲמָץ גָּדוֹל וְעָצוּם לְכַוֵּן בִּתְפִלּוֹת שִׁגְרָתִיּוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בְּעִקָּר מְבֻסָּס הַסֵּפֶר עַל חִזּוּק הָאֱמוּנָה בְּדֶרֶךְ תְּפִלָּה שֶׁיָּשִׂיחַ הָאָדָם עִם קוֹנוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁלּוֹ כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ (כִּלְשׁוֹן המס"י פ"י) וְלָחוּשׁ בְּדֶרֶךְ הַתְּפִלָּה אֶת אֱמֶת זוֹ שֶׁל קִרְבַת הַנִּבְרָא לְבוֹרְאוֹ, וּכְמַאֲמַר הַפָּסוּק: "וּמִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". וְזֶהוּ עֶצֶם הַתְּפִלָּה: הִתְקַשְּׁרוּת הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ בְּבַקָּשַׁת כָּל צְרָכָיו, וְיִזְכֹּר הָאָדָם כִּי יֵשׁ לְמִי לִפְנוֹת, יֵשׁ מִמִּי לְבַקֵּשׁ, יֵשׁ אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת, וּכְמוֹ שֶׁיְּבֹאַר בְּאֹרֶךְ בַּמַּאֲמָר הַבָּא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
*כָּתַב הָרַמְבָּ"ם בַּסֵּפֶר "מוֹרֶה נְבוּכִים" (ח"ג פנ"ג):
כִּי תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כֻּלָּם הִיא לְהַגִּיעַ לְמִצְוַת עֲשֵׂה "וּלְדָבְקָה בּוֹ", וְזוֹהִי מַעֲלַת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלֹּא הִסִּיחוּ דַּעְתָּם מִבּוֹרְאָם כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה.
וְיוּבְנוּ הַדְּבָרִים בְּיוֹתֵר עַל-פִּי דִּבְרֵי הָרַמְחָ"ל בִּ"מְסִלַּת יְשָׁרִים":
יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ וְכוּ'. וְהִנֵּה מַה שֶּׁהוֹרוּנוּ חֲזַ"ל הוּא שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא. וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה, הוּא זֶה הָעוֹלָם וְכוּ'. וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה הֵם הַמִּצְווֹת וְכוּ'. וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּדָּבָר תִּרְאֶה כִּי הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי הוּא רַק הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מַה שֶּׁהָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָאוֹמֵר: "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תְּהִלִּים עג) , וְאוֹמֵר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי" (תְּהִלִּים כז) . *מַה צֹּרֶךְ יֵשׁ בַּתְּפִלָּה, וַהֲלֹא הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְיוֹדֵעַ כָּל הִצְטָרְכוּתֵנוּ?
אֶלָּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: מִצְוַת הַתְּפִלָּה מַטְּרָתָהּ שֶׁנַּכִּיר וְנֵדַע שֶׁכָּל מַחְסוֹרֵנוּ מִתְמַלֵּא עַל יָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְדֵי לְהַשְׁרִישׁ יְסוֹד זֶה בְּלִבֵּנוּ לְבַל יִשָּׁכַח לָעַד תִּקְּנוּ לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ תָּמִיד כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֵין כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי כְּלָל אֶלָּא הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן אַף שֶׁהַקָּבָּ"ה יוֹדֵעַ מַחְסוֹרֵנוּ, לוּלֵא מִצְוַת הַתְּפִלָּה הָיָה נִשְׁכָּח מֵאִתָּנוּ יְסוֹד זֶה. *מֵאַחַר שֶׁנִּצְטַוִּינוּ עַל מִדַּת הַבִּטָּחוֹן וּלְהַשְׁלִיךְ כָּל יְהָבֵנוּ עָלָיו, הֲרֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּנוּ כִּרְצוֹנוֹ וְעָלֵינוּ לִבְטֹחַ בּוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָתֵנוּ, וּמַה מָּקוֹם יֵשׁ לַתְּפִלָּה? כְּדֻגְמַת "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ", דְּהַיְנוּ: מַה תִּצְעַק וְתִתְפַּלֵּל אֵלַי, הֲרֵי יֵשׁ לָהֶם לְהִתְחַזֵּק בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן וְלִנְסֹעַ.
אֶלָּא שֶׁאָמְנָם נִצְטַוִּינוּ עַל הַבִּטָּחוֹן, אוּלָם מַה יְּבַטֵּא אֶת הַבִּטָּחוֹן שֶׁל הָאָדָם בְּבוֹרְאוֹ לֵידַע שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ וְלִבְטֹחַ בּוֹ - הַתְּפִלָּה, שֶׁלּוּלֵא הִיא יִדְעַךְ בִּטְחוֹנוֹ וְיַחֲזֹר לְ"כֹחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִּי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַקְדִּים תְּפִלָּה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מַמָּשׁ, הֲרֵי זֶהוּ הַמַּזְכִּיר לָאָדָם אֶת בּוֹרְאוֹ. וּכְמוֹ שֶׁלִּמְּדוּנוּ חֲזַ"ל שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק נֶאֱמַר בּוֹ: "וַיַּרְא אֲדוֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ", שֶׁהָיָה מַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם עַל כָּל שֵׁרוּת וְשֵׁרוּת שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת לַאֲדוֹנוֹ שֶׁיְּהֵא מֻצְלָח וְשֶׁיִּשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנוֹ. וּבָזוֹ הַתְּפִלָּה נַעֲשֶׂה הָאָדָם דָּבוּק בְּבוֹרְאוֹ וּמְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַדְּבֵקוּת שֶׁהִיא תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כָּאָמוּר. *"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר". בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל פּוֹסְקִים מִן הַתּוֹרָה, מִיָּד - וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר. הָיְתָה יוֹרֶדֶת מִדַּת הַדִּין לִרְחֹץ מִדַּם יִשְׂרָאֵל עַל עֶלְבּוֹן הַתּוֹרָה. וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר - אֵלּוּ הָאֱמּוֹת שֶׁהֵם הוֹלְכִים וְרוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. עַל יַד הַיְאֹר - עַל סִבַּת עֶלְבּוֹן הַתּוֹרָה, וְאוֹתָם שֶׁמּוֹרִים (שישנים) בָּהּ, שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִמֶּנָּה.(זהר הקדוש) *אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם תְּלוּיִים בִּתְשׁוּבָה וּבִתְפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל אָדָם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁשּׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁאֵין לְךְ שַׁעַר שֶׁלֹּא נִכְנָסִים אוֹתָן דְּמָעוֹת. מַה כָּתוּב? וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד. וַתִּפְתַּח - זוֹ שְׁכִינָה שֶׁעוֹמֶדֶת עַל יִשְׂרָאֵל כְּאֵם עַל הַבָּנִים, וְהִיא תָּמִיד פּוֹתַחַת בִּזְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.כֵּיוָן שֶׁפָּתְחָה - וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּתְחַטְּאִים לִפְנֵי מַלְכָּם (מאביהם) בַּכֹּל, וּמִיָּד שֶׁמִּתְחַנְּנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה וּבוֹכִים לְפָנָיו כְּמוֹ בֵּן שֶׁבּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו. מַה כָּתוּב? וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה. כֵּיוָן שֶׁבָּכָה, הָעָבְרוּ (נשתברו) כָּל הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. מַה כְּתוּב? וַתַּחְמֹל עָליו, הִתְעוֹרְרָה עָלָיו בְּרַחֲמִים וְרִחֲמָה עָלָיו.וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה, שֶׁהֵם רַכֵּי לֵב, וְלֹא מִיַּלְדֵי הָעַכּוּ''ם שֶׁהֵם קְשֵׁי עֹרֶף וּקְשֵׁי לֵב. מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים רַכֵּי לֵב מֵאָבוֹת וּמֵאִמָּהוֹת לָשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנָם. וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד, שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ'. הוּא בּוֹכֶה, וְאֵם הַיֶּלֶד הִיא בּוֹכָה. (זהר הקדוש) * רַבִּי יִצְחָק אָמַר, יִשְׂרָאֵל הֵם כְּנֶגֶד כָּל שְׁאָר אֻמּוֹת הָעוֹלָם. מַה שְּׁאָר הָעַמִּים הֵם שִׁבְעִים - אַף יִשְׂרָאֵל הֵם שִׁבְעִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים. וּמִי שֶׁשּׁוֹלֵט עַל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ שׁוֹלֵט עַל כָּל הָעוֹלָם. רַבִּי אַבָּא אָמַר מִכָּאן, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וְגוֹ' - הֲרֵי שִׁבְעָה. וְכָל דַּרְגָּה (עולה) לַעֲשָׂרָה - הֲרֵי שִׁבְעִים. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם.אָמַר רַב הוּנָא, לָמָּה הִשְׁתַּעְבְּדוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֻמּוֹת? בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשָּׁאֵר בָּהֶם הָעוֹלָם, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, וְכָתוּב (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. וּמָה הוּא אֶחָד - אַף יִשְׂרָאֵל אֶחָד, שֶׁכָּתוּב (שמואל ב ז) גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. מַה שְּׁמוֹ אֶחָד וְנִפְרָד בְּשִׁבְעִים - אַף יִשְׂרָאֵל אֶחָד וְנִפְרָד בְּשִׁבְעִים.(זהר הקדוש)
🔥וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. הגוף הוא כמו הפתילה אשר תקדח אש מהאבן להדליק אותה, ונקשרה בו הנשמה כמו הנר בפתילה. וכאשר יכבה אור הנר, יעלה למעלה האש ויעוף ליסודו, ותישאר הפתילה ביסודה אשר ממנו לוקחה. ואם תאמר, מה היתה הנשמה קודם היותה בגוף. נשאלך, מה היה הנר קודם שידבק בפתילה. ותהיה התשובה, כי שלהבת הנר באבן או בברזל עומדת בכח, ולא יצאה לידי מעשה עד אשר קדחת אותה בידך, ויצאה ונקשרה בפתילה, והיתה הפתילה כמו הגוף והשמן כמו המזון. ונדע, כי אחרי אשר כבתה שלהבת הנר, תשוב ליסודה לגלגל האש, כי גלגל האש היה סיבה ונתן כח באבנים או בברזל, ועל כן יצאה האש מהם
🔥האהבה נבחנת בעשרה דברים מן האוהב:
האחד - להיותו אוהב תורת אלהיו.
השני - להיות נהנה בתענוג עבודת האל יותר מכל תענוג.
השלישי - למאוס מואסי הבורא ולאהוב אוהביו.
הרביעי - להיות אהבתו בטוב העולם חשובה כאין לצד עבודת הבורא יתברך.
החמישי - שיערבו לו כל יגיעה וחסרון ועינוי לנגד אהבת האל יתברך.
השישי - לבל יקדים עסק מעסקיו על עסקי האל יתברך.
השביעי - להודיע לבני אדם אהבתו באל יתברך, ולהתפאר בה.
השמיני - לבל ישמע לקול מסיתים ומדיחים בעבודת האל יתברך.
התשיעי - אם יתחדשו עליו מאורעות מטוב ועד רע, לבל יעזוב בשבילם עבודת האל יתברך.
העשירי - לבל תהיה עבודתו על מנת לקבל פרס, כי אז תהיה עבודתו תלויה בדבר.
ואלה העשר מידות כשיתקבצו באדם, נקרא אוהב האל יתברך, והוא חסיד בתכלית. ולא אמר הבורא יתברך, על אברהם אבינו, עליו השלום (ישעיה מא) זרע אברהם אוהבי. אלא בעת שנראו בו כל המידות האלו.
🔥הִנֵּה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲמִתִּי הוּא, אֱלֹקִים אֱמֶת, וְ"קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת", וּכְמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ אֱמֶת, כָּךְ הַגִּישָׁה אֵלָיו צְרִיכָה לִהְיוֹת אֲמִתִּית, וְאוּלָם אִם קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת - הִנֵּהוּ קָרוֹב (עֲלֵי שׁוּר) 🔥אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, מִפְּנֵי מָה הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם, מַדּוּעַ לֹא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם הַמָּן אַחַת לְשָׁבוּעַ אוֹ פַּעֲמַיִם לְשָׁבוּעַ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחָם בכָל יוֹם לְלָקְטוֹ?
אֶלָּא , מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה,
לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נוֹתֵן פַּרְנָסַת בְּנוֹ בְּכָל יוֹם, וְהָיָה בְּנוֹ בָּא אֵלָיו בְּכָל יוֹם לְקַבְּלָהּ, שִׁנָּה הַמֶּלֶךְ אֶת מְנָתוֹ לְפַעַם בְּשָׁבוּעַ וְלֹא הָיָה הַבֵּן בָּא אֵצֶל אָבִיו אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ.
כֵּן הוּא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בָּנִים דּוֹאֵג וְאוֹמֵר מִי יִתֵּן לִי פַּרְנָסָתָם, מֵרִים עֵינָיו לַמָּרוֹם בְּכָל יוֹם לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָתָם, וְאִלּוּ הָיָה הַמָּן יוֹרֵד פַּעַם בְּשָׁבוּעַ הָיָה מֵרִים עֵינָיו לַמָּרוֹם רַק אַחַת לְשָׁבוּעַ.
נִבְרֵאנוּ תְּלוּיִים לְחַסְדֵי הַבּוֹרֵא לִצְרָכֵינוּ הַחִיּוּנִיִּים, הָאָדָם לֹא נִבְרָא מֻשְׁלָם עִם כָּל צְרָכָיו, אֶלָּא צָרִיךְ הוּא לִטְרֹחַ הַרְבֵּה כְּדֵי לְהַשִּׂיגָם, וְזֹאת בְּכַוָּנָה מְכֻוֶּנֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא כְּדֵי שֶׁהַנִּבְרָא יָרִים עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִזְכר מִי הוּא בּוֹרְאוֹ וּמִי הוּא הַמְסַפֵּק הָאֲמִתִּי אֶת צְרָכָיו.
כְּכָל שֶׁתְּמַעֵט בְּגוֹרְמִים וּבְסִבּוֹת תִּקְנֶה קֶשֶׁר יוֹתֵר אַמִּיץ וְחָזָק עִם בּוֹרַאֲךָ וְתַגִּיעַ עַד כְּדֵי מַדְרֵגַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינַי שֶׁקִּבְּלוּ יְשִׁירוֹת אֶת מַאֲכָלָם - לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם [וְאַגַּב כָּךְ בֵּרְכוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַמָּן בַּמדְבָּר - "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם", גמ']*הֵיאַךְ תְּפִלָּה מְבַטֶּלֶת גְּזֵרָה, וַהֲלֹא הַגְּזֵרָה לְטוֹבַת הָאָדָם עַל חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו וּמִלְּבַד תְּשׁוּבָה לֹא יְתֻקַּן חֶטְאוֹ?
ג' תְּשׁוּבוֹת לַדָּבָר, א. בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה מְחַזֵּק הָאָדָם בִּטְחוֹנוֹ בַּה', שֶׁכֵּן בַּתְּפִלָּה מְבַטֵּא הָאָדָם אֶת תְּלוּתוֹ בְּכֹחוֹ הַבִּלְעָדִי שֶׁל הַבּוֹרֵא וְכַמְבֹאָר בַּתְּשׁוּבָה הַקּוֹדֶמֶת וּמִמֵּילָא - הֲרֵי סְגֻלַּת הַבִּטָּחוֹן הוּא: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ", וְכַיָּדוּעַ מִסְּגֻלַּת הגר"ח מִוּוֹלוֹזִ'ין הַמְפֻרְסֶמֶת, שֶׁכַּאֲשֶׁר תּוֹלֶה הָאָדָם בִּטְחוֹנוֹ בַּה' - אֵין עוֹד מִלְּבַדוֹ, וּמְבַטֵּל כָּל הַכֹּחוֹת מִבִּלְעֲדֵי ה', כֵּן יַעֲשֶׂה לוֹ ה' לְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל הַכֹּחוֹת לְבַל יִשְׁלְטוּ בּוֹ. אִם כֵּן זוֹ סְגֻלָּה... שֶׁהַבּוֹטֵחַ בַּה' יָבוֹא בִּשְׂכָרוֹ עַל כָּךְ שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בּוֹ שׁוּם כֹּחוֹת וְתִתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו.
תְּשׁוּבָה ב. מוּבֵאת בְּסֵפֶר "הָעִקָּרִים" (מאמר יח) כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל לַה' בְּכָךְ הִנֵּהוּ מִתְעַלֶּה, שֶׁכֵּן בַּתְּפִלָּה מְחַדֵּשׁ הָאָדָם אֶת הַכָּרָתוֹ בַּה', וּבְכָךְ שֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת הַכָּרָתוֹ נֶהֱפָךְ הוּא לְאִישׁ אַחֵר שֶׁכֵּן הָאָדָם נִקְבָּע כְּפִי שִׂכְלוֹ וְהַכָּרָתוֹ, וּמִמֵּילָא כְּבָר אֵינֶנּוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו הַגְּזֵרָה... וְכֵן רָאִיתִי שֶׁכִּוֵּן לְדִבְרֵי בַּעַל הָ"עִקָּרִים" רַבִּי יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיין, וְכָתַב כְּמוֹ כֵן בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה נֶהֱפָךְ הָאָדָם לְאִישׁ אַחֵר וּמִמֵּילָא מִתְבַּטֶּלֶת מֵעָלָיו הַגְּזֵרָה.
תְּשׁוּבָה שְׁלִישִׁית וְהִיא הָעִקָּר, בְּעֶצֶם זֶה שֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל וּבְכָךְ הֲלֹא מְחַדֵּשׁ וּמְחַדֵּד אֶת הַכָּרָתוֹ בַּה' בְּהַכָּרָה נוֹסֶפֶת זוֹ גּוּפָא הַתְּשׁוּבָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזּוֹ תְּשׁוּבָה בְּשָׁרְשָׁהּ, שֶׁכֵּן סִבַּת הַחֵטְא הוּא הֶעְדֵּר הַהַכָּרָה בַּה', אֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, הָאָדָם חוֹטֵא מִתּוֹךְ שֶׁאֱמוּנָתוֹ מְטֻשְׁטֶשֶׁת וְאֵין בְּכֹחַ הַכָּרָתוֹ לִרְאוֹת שֶׁהַבּוֹרֵא עוֹמֵד לְמוּלוֹ, וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ יִרְאָה מִלַּחֲטֹא, אִם כֵּן זֶה הַמִּתְפַּלֵּל, הֲלֹא בְּכָךְ מְחַדֵּד אֶת הַכָּרָתוֹ בַּה' בְּיוֹתֵר, וּבְכָךְ מְטַפֵּל הוּא בְּסִבַּת וְשֹׁרֶשׁ הַגּוֹרֵם לוֹ לַחֲטֹא לְעִקָּרוֹ, שֶׁכֵּן מִכָּאן יִירָא מִלַּחֲטֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם הַתְּפִלָּה אַחַר שֶׁאֱמוּנָתוֹ הִתְבַּהֲרָה לוֹ יוֹתֵר, וְאֵין לְךָ תִּקּוּן לְחֵטְא גָּדוֹל מִזֶּה, וּמִמֵּילָא אַחַר שֶׁתִּקֵּן הַחֵטְא בְּכָךְ תִּתְבַּטֵּל מֵעָלָיו הַגְּזֵרָה.
וְעוֹד, כָּל תִּקּוּן הַמִּדּוֹת שֶׁל הָאָדָם תְּלוּיִם בִּתְפִלָּתוֹ, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי ר' יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵין זַצַ"ל: עִנְיַן תְּפִלָּה הוּא "מַלְכֻיּוֹת": עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה מִתְעוֹרְרִים בָּאָדָם הֶרְגֵּשֵׁי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה וְקִרְבַת ה' בְּעָמְדוֹ בַּתְּפִלָּה. וְהַכָּרָה אֲמִתִּית בְּהֶרְגֵּשׁ הַלֵּב בְּ"מַלְכֻיּוֹת" בְּכֹחָהּ לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת עֶבֶד ה' כָּרָאוּי וְלִשְׁמִירַת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. שֶׁכֵּן אִם לֹא יְחֻדַּד אֵצֶל הָאָדָם מַה תַּפְקִידוֹ כְּעֶבֶד כְּלַפֵּי מַלְכּוֹ לְשֵׁם מַה יֵחָשֵׁב כִּיהוּדִי שֶׁכָּל מַהוּתוֹ עֶבֶד ה'. וְאִם יַחְדֹּר הֶרְגֵּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּקִרְבּוֹ, בָּטֵל כֹּחָם שֶׁל מִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁהֲרֵי אִם יֵדַע הָאָדָם שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה בְּהַשְׁגָּחָה גְּמוּרָה וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ מְאוּמָה, בָּטֵל כֹּחַ הַמִּדּוֹת: קִנְאָה, שִׂנְאָה, תַּאֲוָה. הַגַּאֲוָה לֹא יִהְיֶה לָהּ בָּסִיס אִם יֵדַע שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לִפְעֹל מְאוּמָה וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, עַד כָּאן דְּבָרָיו.
וְהָרוֹאֶה בְּדִבְרֵי הָאֲרִ"י וְהָרַשָּׁ"שׁ וּבְיֶתֶר דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים, יַעֲמֹד וְיִשְׁתּוֹמֵם כֵּיצַד כָּל עֲלִיַּת הָעוֹלָמוֹת וְתִקּוּנָם וְכָל תַּהֲלִיךְ תִּקּוּן הָעוֹלָם לַהֲבִיאוֹ עַל מְקוֹמוֹ בַּעֲלִיַּת נִיצוֹצֵי קֹדֶשׁ וְכוּ' וְכוּ' הוּא רַק עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁבְּמִלִּים מֻעָטוֹת פּוֹעֲלִים גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת. וְכַמּוּבָן שֶׁאַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב הֵם הַדְּבָרִים. וְאָמְנָם לֹא יִסַּדְתִּי סֵפֶר זֶה דַּוְקָא עַל ג' תְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ טֹהַר הַמַּעֲשִׂים רַב וְהִתְקַדְּשׁוּת מְרֻבָּה וּמַאֲמָץ גָּדוֹל וְעָצוּם לְכַוֵּן בִּתְפִלּוֹת שִׁגְרָתִיּוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בְּעִקָּר מְבֻסָּס הַסֵּפֶר עַל חִזּוּק הָאֱמוּנָה בְּדֶרֶךְ תְּפִלָּה שֶׁיָּשִׂיחַ הָאָדָם עִם קוֹנוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁלּוֹ כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ (כִּלְשׁוֹן המס"י פ"י) וְלָחוּשׁ בְּדֶרֶךְ הַתְּפִלָּה אֶת אֱמֶת זוֹ שֶׁל קִרְבַת הַנִּבְרָא לְבוֹרְאוֹ, וּכְמַאֲמַר הַפָּסוּק: "וּמִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". וְזֶהוּ עֶצֶם הַתְּפִלָּה: הִתְקַשְּׁרוּת הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ בְּבַקָּשַׁת כָּל צְרָכָיו, וְיִזְכֹּר הָאָדָם כִּי יֵשׁ לְמִי לִפְנוֹת, יֵשׁ מִמִּי לְבַקֵּשׁ, יֵשׁ אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת, וּכְמוֹ שֶׁיְּבֹאַר בְּאֹרֶךְ בַּמַּאֲמָר הַבָּא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
*כָּתַב הָרַמְבָּ"ם בַּסֵּפֶר "מוֹרֶה נְבוּכִים" (ח"ג פנ"ג):
כִּי תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כֻּלָּם הִיא לְהַגִּיעַ לְמִצְוַת עֲשֵׂה "וּלְדָבְקָה בּוֹ", וְזוֹהִי מַעֲלַת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלֹּא הִסִּיחוּ דַּעְתָּם מִבּוֹרְאָם כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה.
וְיוּבְנוּ הַדְּבָרִים בְּיוֹתֵר עַל-פִּי דִּבְרֵי הָרַמְחָ"ל בִּ"מְסִלַּת יְשָׁרִים":
יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ וְכוּ'. וְהִנֵּה מַה שֶּׁהוֹרוּנוּ חֲזַ"ל הוּא שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא. וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה, הוּא זֶה הָעוֹלָם וְכוּ'. וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה הֵם הַמִּצְווֹת וְכוּ'. וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּדָּבָר תִּרְאֶה כִּי הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי הוּא רַק הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מַה שֶּׁהָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָאוֹמֵר: "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תְּהִלִּים עג) , וְאוֹמֵר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי" (תְּהִלִּים כז) . *מַה צֹּרֶךְ יֵשׁ בַּתְּפִלָּה, וַהֲלֹא הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְיוֹדֵעַ כָּל הִצְטָרְכוּתֵנוּ?
אֶלָּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: מִצְוַת הַתְּפִלָּה מַטְּרָתָהּ שֶׁנַּכִּיר וְנֵדַע שֶׁכָּל מַחְסוֹרֵנוּ מִתְמַלֵּא עַל יָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְדֵי לְהַשְׁרִישׁ יְסוֹד זֶה בְּלִבֵּנוּ לְבַל יִשָּׁכַח לָעַד תִּקְּנוּ לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ תָּמִיד כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֵין כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי כְּלָל אֶלָּא הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן אַף שֶׁהַקָּבָּ"ה יוֹדֵעַ מַחְסוֹרֵנוּ, לוּלֵא מִצְוַת הַתְּפִלָּה הָיָה נִשְׁכָּח מֵאִתָּנוּ יְסוֹד זֶה. *מֵאַחַר שֶׁנִּצְטַוִּינוּ עַל מִדַּת הַבִּטָּחוֹן וּלְהַשְׁלִיךְ כָּל יְהָבֵנוּ עָלָיו, הֲרֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּנוּ כִּרְצוֹנוֹ וְעָלֵינוּ לִבְטֹחַ בּוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָתֵנוּ, וּמַה מָּקוֹם יֵשׁ לַתְּפִלָּה? כְּדֻגְמַת "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ", דְּהַיְנוּ: מַה תִּצְעַק וְתִתְפַּלֵּל אֵלַי, הֲרֵי יֵשׁ לָהֶם לְהִתְחַזֵּק בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן וְלִנְסֹעַ.
אֶלָּא שֶׁאָמְנָם נִצְטַוִּינוּ עַל הַבִּטָּחוֹן, אוּלָם מַה יְּבַטֵּא אֶת הַבִּטָּחוֹן שֶׁל הָאָדָם בְּבוֹרְאוֹ לֵידַע שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ וְלִבְטֹחַ בּוֹ - הַתְּפִלָּה, שֶׁלּוּלֵא הִיא יִדְעַךְ בִּטְחוֹנוֹ וְיַחֲזֹר לְ"כֹחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִּי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַקְדִּים תְּפִלָּה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מַמָּשׁ, הֲרֵי זֶהוּ הַמַּזְכִּיר לָאָדָם אֶת בּוֹרְאוֹ. וּכְמוֹ שֶׁלִּמְּדוּנוּ חֲזַ"ל שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק נֶאֱמַר בּוֹ: "וַיַּרְא אֲדוֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ", שֶׁהָיָה מַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם עַל כָּל שֵׁרוּת וְשֵׁרוּת שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת לַאֲדוֹנוֹ שֶׁיְּהֵא מֻצְלָח וְשֶׁיִּשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנוֹ. וּבָזוֹ הַתְּפִלָּה נַעֲשֶׂה הָאָדָם דָּבוּק בְּבוֹרְאוֹ וּמְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַדְּבֵקוּת שֶׁהִיא תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כָּאָמוּר. *"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר". בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל פּוֹסְקִים מִן הַתּוֹרָה, מִיָּד - וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר. הָיְתָה יוֹרֶדֶת מִדַּת הַדִּין לִרְחֹץ מִדַּם יִשְׂרָאֵל עַל עֶלְבּוֹן הַתּוֹרָה. וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר - אֵלּוּ הָאֱמּוֹת שֶׁהֵם הוֹלְכִים וְרוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. עַל יַד הַיְאֹר - עַל סִבַּת עֶלְבּוֹן הַתּוֹרָה, וְאוֹתָם שֶׁמּוֹרִים (שישנים) בָּהּ, שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִמֶּנָּה.(זהר הקדוש) *אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם תְּלוּיִים בִּתְשׁוּבָה וּבִתְפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל אָדָם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁשּׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁאֵין לְךְ שַׁעַר שֶׁלֹּא נִכְנָסִים אוֹתָן דְּמָעוֹת. מַה כָּתוּב? וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד. וַתִּפְתַּח - זוֹ שְׁכִינָה שֶׁעוֹמֶדֶת עַל יִשְׂרָאֵל כְּאֵם עַל הַבָּנִים, וְהִיא תָּמִיד פּוֹתַחַת בִּזְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.כֵּיוָן שֶׁפָּתְחָה - וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּתְחַטְּאִים לִפְנֵי מַלְכָּם (מאביהם) בַּכֹּל, וּמִיָּד שֶׁמִּתְחַנְּנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה וּבוֹכִים לְפָנָיו כְּמוֹ בֵּן שֶׁבּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו. מַה כָּתוּב? וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה. כֵּיוָן שֶׁבָּכָה, הָעָבְרוּ (נשתברו) כָּל הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. מַה כְּתוּב? וַתַּחְמֹל עָליו, הִתְעוֹרְרָה עָלָיו בְּרַחֲמִים וְרִחֲמָה עָלָיו.וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה, שֶׁהֵם רַכֵּי לֵב, וְלֹא מִיַּלְדֵי הָעַכּוּ''ם שֶׁהֵם קְשֵׁי עֹרֶף וּקְשֵׁי לֵב. מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים רַכֵּי לֵב מֵאָבוֹת וּמֵאִמָּהוֹת לָשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנָם. וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד, שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ'. הוּא בּוֹכֶה, וְאֵם הַיֶּלֶד הִיא בּוֹכָה. (זהר הקדוש) * רַבִּי יִצְחָק אָמַר, יִשְׂרָאֵל הֵם כְּנֶגֶד כָּל שְׁאָר אֻמּוֹת הָעוֹלָם. מַה שְּׁאָר הָעַמִּים הֵם שִׁבְעִים - אַף יִשְׂרָאֵל הֵם שִׁבְעִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים. וּמִי שֶׁשּׁוֹלֵט עַל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ שׁוֹלֵט עַל כָּל הָעוֹלָם. רַבִּי אַבָּא אָמַר מִכָּאן, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וְגוֹ' - הֲרֵי שִׁבְעָה. וְכָל דַּרְגָּה (עולה) לַעֲשָׂרָה - הֲרֵי שִׁבְעִים. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם.אָמַר רַב הוּנָא, לָמָּה הִשְׁתַּעְבְּדוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֻמּוֹת? בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשָּׁאֵר בָּהֶם הָעוֹלָם, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, וְכָתוּב (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. וּמָה הוּא אֶחָד - אַף יִשְׂרָאֵל אֶחָד, שֶׁכָּתוּב (שמואל ב ז) גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. מַה שְּׁמוֹ אֶחָד וְנִפְרָד בְּשִׁבְעִים - אַף יִשְׂרָאֵל אֶחָד וְנִפְרָד בְּשִׁבְעִים.(זהר הקדוש)
"פלא יועץ" ערך "כוונה"
ידוע שאחר כונת הלב הם הדברים, וזה כלל גדול בעבודת השם יתברך. אם במצוות התלויות בדבור הרי אמרו (אברבנאל אבות ב יג) תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה, ואם במצוות התלויות במעשה הרי אמרו (ברכות יג א) מצוות צריכות כונה. ובוא וראה כמה גדול כחה של כונה. עד שאמרו (נזיר כג ב) גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה, ועל זה נאמר (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה', וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. וכמו שפרשו בש''ס (נזיר כג). ומצוה גוררת מצוה, שלפי רב הכונה ירבה היראה, האהבה והדבקות והחשק והחבה והדקדוק במצוות לעשותן בכל פרטיהן ותקוניהן ודקדוקיהן. והן אמת שחטאתינו מונעים הטוב ממנו והן הם מסכים המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים, עד שאין אנחנו יכולים לכון דעתנו לעבד את בוראנו עבודה שלמה עבודה תמה, כדת מה לעשות, וגם הטרדות ומקרי הזמן מבלבלים דעתנו. וכבר אמרו בש''ס (ערובין סה, א) שאמר רב ששת יכולני לפטר את כל העולם מדין תפלה, דכתיב (ישעיה נא כא) ושכרת ולא מיין, על כל פנים עתיד לתן דין וחשבון על אשר לא השתדל ברב עז ותעצומות ואשר בכחו לעשות לא עשה לכון לפחות כפעם בפעם באיזו ברכה או באיזו תפלה או אפלו באיזו תבה ברצוא ושוב או באיזו מצוה, שהכל עולה ומצטרף לחשבון, כי זה מרחמי וחסדי האל יתברך שמו, כמו שכתבו המקבלים, שאם אדם יכון ביום אחד בברכה אחת ויום אחר בברכה אחרת, הקדוש ברוך הוא מצרפן, עד שנעשה תפלה שלמה בכונה, והיא העולה להיות עטרת תפארת בראש צדיק חי העולמים:
ידוע שאחר כונת הלב הם הדברים, וזה כלל גדול בעבודת השם יתברך. אם במצוות התלויות בדבור הרי אמרו (אברבנאל אבות ב יג) תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה, ואם במצוות התלויות במעשה הרי אמרו (ברכות יג א) מצוות צריכות כונה. ובוא וראה כמה גדול כחה של כונה. עד שאמרו (נזיר כג ב) גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה, ועל זה נאמר (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה', וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. וכמו שפרשו בש''ס (נזיר כג). ומצוה גוררת מצוה, שלפי רב הכונה ירבה היראה, האהבה והדבקות והחשק והחבה והדקדוק במצוות לעשותן בכל פרטיהן ותקוניהן ודקדוקיהן. והן אמת שחטאתינו מונעים הטוב ממנו והן הם מסכים המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים, עד שאין אנחנו יכולים לכון דעתנו לעבד את בוראנו עבודה שלמה עבודה תמה, כדת מה לעשות, וגם הטרדות ומקרי הזמן מבלבלים דעתנו. וכבר אמרו בש''ס (ערובין סה, א) שאמר רב ששת יכולני לפטר את כל העולם מדין תפלה, דכתיב (ישעיה נא כא) ושכרת ולא מיין, על כל פנים עתיד לתן דין וחשבון על אשר לא השתדל ברב עז ותעצומות ואשר בכחו לעשות לא עשה לכון לפחות כפעם בפעם באיזו ברכה או באיזו תפלה או אפלו באיזו תבה ברצוא ושוב או באיזו מצוה, שהכל עולה ומצטרף לחשבון, כי זה מרחמי וחסדי האל יתברך שמו, כמו שכתבו המקבלים, שאם אדם יכון ביום אחד בברכה אחת ויום אחר בברכה אחרת, הקדוש ברוך הוא מצרפן, עד שנעשה תפלה שלמה בכונה, והיא העולה להיות עטרת תפארת בראש צדיק חי העולמים:
